טוב לכתוב מאמר טוב 

בע"ה

"טוב לכתוב

מאמר טוב"

 כתיבה יוצרת.

מבוא:

 לפני שמתחילים יש תהליך של תפילה, התגבשות הרעיון,  בחירת נושא, מהו הצורך שעליו באים לענות? הרבה חשיבה והתבוננות מכל הצדדים, איסוף מידע בנושא החלטה על מה כותבים.  תוך כדי הכתיבה נוספים רעיונות והדרך לשלבם בהרמוניה במאמר,  לעדכן ולתקן.

”הקודקוד המקדקד רוצה שנקדקד עוד ודוד קיקודים מקודקדים".

היא אומנות המצריכה שלווה  וריכוז.

מלבד שמירה על כללי התחביר, הסגנון וההגהה יש לשים לב לתוכן ולצורה ולכתבם בצורה מעניינת ופשוטה  מצד אחד, ומתוחכמת ונבונה מהצד האחר.

עיקר המאמר מביע רעיון אך רצוי שתהיה איזה שהיא אמירה או מסר שהקורא ייקח איתו הלאה וישתמש בו לטובה.

כמו שישנו סיפוק אצל כותב המאמר, כך גם לגבי הקורא צריך ליצור סקרנות ופתיחת ראש לקבל את התוכן הנאמר.

אפשר להתחיל בהצגת שאלות ולפרט בהמשך את התשובות בצורה מנומקת ומפורטת יותר, תוך חלוקה לנושאים ותת-נושאים.

לשמור את הפאנץ' ליין לסוף כדי לצור מתח.

או להתחיל מרעיון אחד וסביבו להעמיק מהפרט לכלל או מהכלל לפרט. "מכלל שצריך להיפרט או מפרט שצרך להיכלל".

את המאמר אפשר לכתוב בצורה ספונטאנית, זורמת על פי הרגשה בפעם אחת. כמו מוסיקה המולחנת ליצירה המדברת ישירות אל הקורא ללא הפסקות, או לבצע עבודת מחקר רצינית המקיפה את הנושא מכל צדדיו ומופנה לקהל רחב. אפשר כמובן גם לשלב ביניהם. מיקוד במשפט, מילה, אותיות. הרחבה או צמצום, תמצות וקיצור, שימוש בשפה עשירה ובתיאורים או משלים להדגשה והבהרה. כמו באומנות הציור, חושבים על הרעיון ולאחר מכן עושים מספר סקיצות כדי לבחור מה הכי מתאים –  כמה נושאים  והקשרים רעיוניים.  לאחר מכן עושים רישום מפורט – רושמים על גבי שניים-שלושה דפי טיוטה את עיקרי המאמר  והציור השלם – מקלידים על המחשב בתוספת קטעי קישור.  כך נוצרים רקע-מבוא, האובייקטים והסיטואציה של המאמר, איך מגיבים לרעיונות והסביבה לנושא המאמר.

כך גם אפשר לנתח מאמר לפי הקומפוזיציה והמקצב שלו (מקוטע, רציף הרמוני  או ניגודי וכולי) והמקוריות שלו. אפשר לשאוב השראה מן הטבע (עץ, ענף, עלה, שורש, פרח, פרי, נוף כלשהו, חי, דומם וכולי), או הגיאומטריה (פירמידה, משולש הפוך, ריבוע,  עיגול, ספירלה וכולי), הן לגבי המבנה והן לגבי התוכן. מכל דבר אפשר ללמוד משהו בעבודת ה' או ברעיון למאמר. לכן מכל עיסוק או תחביב שהנך מוכשר בו אפשר לכתוב עליו או לפיו מאמר נאה.

כדי לכתוב משהו מקורי כדאי להתייחס לזה יותר ברצינות, כמו שכתב או סופר מסתובב תמיד עם פנקס קטן ועט ובו הוא רושם כל פעם שבאה הברקה חדשה, על מנת לא לשכוח ובסוף היום מצרפם למאמר.

את הרעיונות הנעלים ביותר מקבלים מה' זאת על ידי חיבור מיוחד שלימדנו משה. לכן טוב להיעזר בתורה, מהנביאים והכתובים מהתלמוד ומחז"ל.

החיבור של הנושא למקורות, לפירושים ולמדרשים מעניין וכאשר הוא נעשה בצורה נבונה, הוא נותן תמונה אמיתית ומהימנה. כמו גוף עם נשמה.

"הפוך בה והפוך בה הכול בה אין דבר בעולם שלא רמוז עליו בתורה".

עניין מיוחד לדורנו הוא להפיץ את המעיינות. פנימיות התורה היא תורת החסידות, המושתתת  על כתבי הקבלה, חוצה  ומזרזת את ביאת המשיח.

על פי סיפור מהבעל שם טוב שעלה בחולם והגיע להיכלו של משיח ושאל אותו עד מתי כבודו יגיע ? ענה לו המשיח באידיש: "לכשיפוצו מעינותיך חוצה".

לכן, לפני שמתחילים לכתוב, חשוב לבחור נושא הקרוב ללב שמעניין ויעשה טוב גם לקוראים.

למשל: לימוד זכות על עם ישראל – למרות שהאדם יראה לעיניים וה' ללבב, אפשר ורצוי לראות כל קבוצה או אדם בעין יפה, כי למרות שכלפי חוץ שונים המה זה מזה מבחינת הנשמה –  אב אחד לכולן, ולכן עליך לאהוב או לפחות לרחם עליו כמו על אחיך.

כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, ואת כולם ברא ה'. אם נכבד אותו יש לכבד את מי ומה שהוא יצר, ועל כך נאמר "איזהו המכובד המכבד כל אדם"...

גם הקשר לתורה מצוות חיוני לחיות המאמר ומוסיף לו חן (בעצם הוא התמצית העיקרית וסגולת המאמר). כי התורה היא נצחית ותמיד תהיה אקטואלית ונכונה. ואילו המצוות שומרות עליך ללכת בדרך ישרה.

כאשר אין סתירה בין דבריך לדברי התורה והפוסקים שבאו במשך הדורות, יש סיכוי שגם דבריך יקבלו ממד נצחי ויהוו נדבך נוסף בבניין האומה . "תורת ה' תמימה" .כשלומדים את כולה מבינים את השלמות ואז היא "משיבת נפש".

להיות כמעיין המתגבר בכמות ובאיכות שנאמר (מסכת ביצה): "מעלים בקודש" ולא מורידים. ואם נופלים מתקנים בכפליים.

איך מגלים את האמת, הרי כל אדם רואה את התמונה מנקודת מבטו והוא אינו אובייקטיבי.  כמספר הפרצופים מספר הדעות.

לכן יש להסתכל בפרספקטיבה כמה שיותר רחבה, לקבל תמונה אמיתית ושלמה ככל האפשר.

יתרון משמעותי של המדייה האלקטרונית: אפשרות קבלת משוב, תיקון  ועריכה ללא כל סימני מחיקה ונייר או קלף מבוזבז. כאן המקום לציין שוב שאם פגעתי במישהו או אפגע, אין הדבר אלא בשגגה ועמכם הסליחה. אשמח לקבל תגובות ולתקן ניסוחים או שליחת עדכונים על שגיאות כתיב מחפירות לא עלינו שכתבתי בעוונותיי. 

צמצום של חזרות מיותרות על תוכן זהה. ניסוח סגנון וסדר מסוים על פי העניין,  חלוקה לפרקים ומתן כותרת וכותרת משנה.

קריאה חוזרת של המאמר היא כמסתכל בפני עצמו, מהווה קושי כמו להסתכל נוכח פני השכינה. איך אפשר לא להשפיל מבט מפני הבושה, הגאווה  והקושי בהתמודדות עם הביקורת והתיקון  שהם מלאכת כפיים מייגעת ושחורה אך חיונית לא פחות.

לעבוד "בכל לבבך"- בשני יצריך, גם הטוב וגם לשעבד את היצר הרע לטובת העניין, שהיא בעצם לטובתו. כך כולם מרוויחים.

מאמר שהופך בעיות הלכתיות לצורת חשיבה מתמטית ונותן פתרון על ידי הוכחה מתמטית ואז מתורגם חזרה למילים.  לדוגמה:

הא-ל הוא אין סופי הוכח: N הוא מספר כלשהו

N

לכאורה, העולם הוא סופי מבחינה חומרית. לכל דבר יש גבול, כך הוא נברא, אבל לטור המספרים אין סוף, כי גם למספר הכי גדול אפשר להוסיף +1 מ.ש.ל

האל כידוע אחד. אין לו גוף ולא דמות גוף, הוא הכול ביחד – חומר ורוח באותה מידה.

דוגמה נוספת: הוא נשוי ואב לכמה ילדים קטנים, הם בבית עדיין ואשתו מטפלת בהם (נורא קשה). הוא עובד ומפרנס.

יש היתר לאישה למנוע היריון כי אין לה כוחות לטפל בתינוק נוסף, אבל היא גם לא רוצה להשתמש בשום אמצעי מניעה כי הם מזיקים לבריאותה וכולי. הבעל מצווה על פריה ורביה, לכן גם הוא לא יכול להשתמש באמצעי מניעה.  כמו כן נאסר עליו להוציא זרע לבטלה ולהיות עם מישהי אחרת. זה לא בבית ספרנו.

מה יעשה הבעל לאחר הטבילה ?

תשובת המפתח אצל האישה היא –  או שחברתה תשכנע אותה והם ישתמשו באמצעי מניעה, ואז בידה להחליט לשמור או להפיל את ולדה. או שהבעל יפרוש ממנה כמו משה ר' מציפורה (ארבעים שנה) או ר' שמעון בר יוחאי- 13 שנה.

לפחות יעלה בקודש אם לא מקרי לילה.

A+B=C       A+A=B

C=3A

B=2A

A=C-B

A=הבעל B= האישה C=תוצאה

הבעל, כדי להשתוות לאשתו בכוח צריך לגייס משהו (עוד A) שחושב כמוהו על מנת להשפיע, אך גם אז אין הדבר מוכרח להצליח.

חייב להימצא פתרון שאינו פשרה אלא כל צד ירגיש מורווח.

מעניין איך ה' היה פוסק –  מה היא דעת התורה ואיזה תפקיד יש לשלום הבית?

נשתמש במספרים אי-רציונאליים כגון שורש 2 או במספרים מורכבים כדי למצוא פתרון בטווח הדמיון, נוסחה מהמעלה השלישית ומעלה.

כמו נוסחת אוליר שמקשרת e ופאי ומספר מורכב  e^iP+1=0.

אם אשתך לא רוצה להתייחד כמו שתואר לעיל, אמור לה שיש לה שתי אפשרויות: או להיות איתי או שאני נותן לה גט  (מדובר רק על איום ולא לתת לה גט בפועל, כי זה נוצר רק עם מצא בה ערוות דבר כדברי שמאי).

נכון שיש כאן מידת סיכון או איום, פחות פרימיטיבי ממכות. אבל שימו לב איך הדבר נפתר בדרך מעניינת. הנה ידוע מאמר של בית הלל – אם הקדיחה תבשילו רשאי לגרשה, או כרבי עקיבא מצא יפה הימנה. מה העניין? העניין הוא שנישואין הם מסגרת התנדבותית. אתה לא חייב להיות נשוי, אתה שם מתוך בחירה ויש לך תמיד אפשרות לצאת.  נכון, לא הכול מושלם, אבל אם בחרת בכל זאת להישאר נשוי תשמח במה שיש...

גם מובא בהלכה שבעל שאינו מוכן לתת גט לאשתו, בית דין מכה אותו עד שיגיד רוצה אני, כי על פי התורה דבר זה נעשה רק ברצון הבעל, אז זהו כנראה רצונו האמיתי.

אם רוצים לפתור את מצוקת המים יש לציית לדברי התורה, שנאמר: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אני מצווה אתכם היום לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש...".

אם מרחפת מעל ראשך סכנת חיים, עסוק בתורה ובמצוות ולא תהיה רשות למלאך המוות לנגוע בך. כך עשה דוד המלך עליו השלום עד שיום אחד הסיח דעתו כאשר עלה במדרגות (כי הס"מ עשה רעשים בגינתו), השמיט מדרגה תחת רגלו ואז איבד שיווי משקלו ונפל במוצאי שבת קודש. עושים סעודה שנקראת מלווה מלכה, מאחר וכל מוצאי שבת נהג דוד לחגוג כי ידע שיש לו עוד שבוע לחיות לפניו –  "הודיעני ימי חיי וקיצי מה היא".

נושאים לכתיבה:

פרויקט החייאת המתים – ליקוטי עצות ומדרשים ומחקרים בנושא וביאור  העניין: דוגמאות מהתנ"ך ואיך עם ישראל קם לתחייה בארצו לאחר גלות כה ארוכה.

האם להוציא את הפועל "לקנות" מלקסיקון המילים, כי למי יש בכלל כסף בימינו לבזבוזים?

לחבר שיר ממילות תהילים הלא מובנות לי.

מפסוקים מפורסמים  או לא ברורים.

לתרץ את כל הקושיות שעליהן נאמר בגמרא תיקו.

*כשם שה' ברא את העולם במאמרות (פרקי אבות) מתוך אותיות המחשבה לדיבור המחייה מקיים  את העולם ללא הרף.

כך להבדיל בזעיר אנפין מתבצעת פעולת העלאת מים נוקבין, כאשר הקול מחזיר לשון המאמר ומקיים דברי הצדיק מה דבריו בחיים אף הוא בחיים נאמר על יעקב. ונשלם תיקונו של עולם בהתעוררותה דלתתה מההתעוררותה דלעילה...

לכן, כותבים, יש להיזהר בדברינו בחרדת קודש פן יכשלו הרבים.

שיתוף הידע וכתיבת חידושים חיונית להצלחת כולם תוך שמירה על הגינות. אז שיעלה החומר לקדושה אש להבה ויהיה המאמר דברי אלוקים חיים.

                                     שבוע טוב וליל מנוחה. חג גאולה שמח.

האדם מנסה להידמות לבורא,  שהרי נברא בצלמו ובדמותו וחייב להגיד לעצמו מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי – אברהם ,יצחק ויעקב.

האדם שותף למעשה בראשית. האדם מגלה ויוצר בעולם וחושף את האין סוף מנקודת מבט חיצונית. אבל ה' לא חיצוני, אינו נפרד חס וחלילה מאיתנו, אלא מהווה אותנו בכל רגע ונמצא איתנו תמיד.

הספר הוא העולם, הסיפור הוא התוכן והסופר הוא הבורא.

מאמר טוב הוא גם המצווה האחרונה בתורה, שכל אחד יכתוב (על לוח לבו)

את התורה. טוב הוא שם ה' ו"אשרי האיש אשר... בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם וליל". עד שתורת ה' נעשית  התורה שלו. ואין טוב אלא תורה. מה עושה מאמר טוב?  הוא פותר בעיה על ידי בירור והבנה.

למשל, איך ה' סובל מצב שיש עשירים ועניים ואין הם משלימים זה את זה?  או איך יש באותה מציאות חילונים ודתיים, הרי אם הם כאן זה משום  שה' שם אותם כאן. אבל ברור מה רצונו – שיקיימו מצוות מתוך שמחה. חשוב ביותר שתהיה תמיד דרך ארץ, אבל מה התמצית שעושה אותך יהודי שתגשים תכליתך בעולם, לגלות את הבורא ולבנות לו יתברך דירה בעולם. אלו הן המצוות שבין אדם למקום.

אז מדוע לא כולם עושים כהלכה, מה לא ברור שכך צריך לנהוג?

איך אפשר לשבת בחיבוק ידיים לנוכח המצב?

וביאור העניין בזה הוא כי הוא כתינוק שנשבה בשבי לא למד ולא הכיר את טעם התורה ומה גם שיודע במעורפל טעם מצוות, הרי הוא רואה שאין דברי התורה מתקיימים בפועל.  לדוגמה, כתוב על שמירת השבת, מחלליה מות יומת, או על עשר כדי שתתעשר ועוד שכר ועונש. מה הקב"ה עושה מתורתו פלסטר?

אלא שהוא מאריך אפו ונותן צ'אנס לחזור בתשובה, ובכלל מי יודע חשבונות שמים וגם לא הביט עוון ביעקב.

אז אל מי אפשר לבוא בטרוניה שהרי נרגן מפריד אלוף?

עד שיבוא משיח ויחזיר את כולנו בתשובה אחד אחד ב"ה.

ולכן כאשר מפנים את הביקורת יהיה זה כלפי עצמנו, אבל כלפי ה' יש ללמד זכות על עם ישראל כנודע מהסיפור של אליהו, ישעיהו והושע ודי לחכימא ברמיזה.

לבן הבעייתי יש חביבות יתרה אצל אביו והוא משקיע בו יותר וקרוב אליו יותר. לכן כשהוא קורא לאביו ומכיר באביו, אביו מיד נענה לו. כך נאמר "שלום שלום לרחוק ולקרוב" ו"קרוב ה' לנשברי לב ולמי שקוראו באמת" ולא על ידי מצוות אנשים מלומדה ו"אם ארד שאול הינך".  לכן יש להיזהר כי "סוף ישראל לחזור בתשובה", ואז הוא יכול לעמוד במקום שצדיק גמור איננו  ו"קרוב אליך הדבר מאוד".  אבל לחדד את השאלה, "אזוהי הדרך הנכונה שישבור לו האדם ויחי" ?

הרי צודקים הדתיים שחייבים לקיים תורה ומצוות, כי "היא חיינו ואורך ימינו", התורה: אם זכה – נעשית לו סם חיים, ואם לא – נעשית לו סם מוות. הדבר תלוי בשמחה. אם נתבונן נגלה שהבריאה מעידה על הבורא שהוא יצרה. כמו שהאפרוח לא נולד מעצמו בביצה והשולחן לא היה קיים אלמלא הנגר. ומי קבע את חוקי הפיסיקה, חוק שימור האנרגיה? הרי הכול התחיל ממשהו וממשיך לאנשהו. חייב להיות מקור בראשיתי שממנו הכול התחיל ויש סיבה ותכלית שלשמה נברא העולם. זה לא סתם – יש אלוקים ואם כך גם התורה אמת והנביאים ודברי תורה שבעל פה והכול אמת, וצריך לקיים את ההלכה שמשקפת רצון ה'. נכון שדרך ארץ קדמה לתורה וקודם כל תהיה בן אדם, אבל איפה כתוב כיצד לנהוג? בתורה ולא כפשוטה כמו הצדוקים והבייתוסיים, אלא על דרך חז"ל כפי שנמסרו מדור לדור עד למעמד הר סיני בעת קבלת התורה על ידי משה רבנו.

והנה סוף-כל-סוף – סוף ישראל לחזור בתשובה אם לא חלילה בגלגול הזה אז באחר.

יש שמודים בקיום האל שהוא הטוב שבלבם. זה נכון, אבל מי שם אותו שם ומה מחבר בין הלבבות, הרי ה' אחד ושמו אחד כמו שאומרים בשמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. וכמו שאומרים בפסח, אחד אלוקינו שבשמים ובארץ.  אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקוב הוא אותו אלוקים שלי, אך כל אחד מגלהו בדרכו הייחודית. אבל ודאי שהוא אחד המתגלה באופנים הרבה. לפני שמפרסמים, כמו שלא מראים חצי עבודה או משהו טרם גמירתו, כמו שהאדם מתגלגל שוב ושוב בעולם עד שיגמר תיקונו ויקיים כל מצוות ה', כך גם המאמר/ספר רצוי שיעבור הגהה והסכמה כמה שיותר מושקעת שלא יהיו אי הבנות.

 כמה מלים על הסיפוק וההרגשה הטובה של התעלות ממש כשמסיימים ומפרסמים מאמר או ספר או דרשה, כאילו הולדנו יצירה חדשה לעולם. לכן טוב לברך על המוגמר באמת. תשובה מעל כל המצוות, מעל העולם הבא, מעל הרצון, היא מגיעה עד בעל הרצון.

רק הערה למוסדות החינוך החילונים: המטפלות, הגננות, הסייעות, המורים והמנהלים – שימו לב שכל המחטא את הרבים אין מסייעין בידו לעשות תשובה ואם יש יראת שמים בקרבכם שיורה על דרך האמת. אל תתחבאו מאחורי התירוץ הקלוש שאתם תינוקות שנשבו ופעלתם בשוגג. הנה אמרתי לכם שצריך לקיים תורה ומצוות, להתפלל, להניח תפילין, ללמד תורה כמו שחז"ל הורונו, ליטול ידיים, ללבוש כיפה וללכת בכיסוי ראש ועוד הלכות שקצרה יריעה אבל באמת התעשו כבר תשובה ולא תשרפו יותר את נשמות ילדינו הטהורות, כי גם לכם הרי יש לב יהודי ואהבה נסתרת לה'.

"צדיק באמונתו יחיה". יהודי חייב שתהיה לו אמונה כדי לחיות או שהוא מאמין באחדות ה' – "אין עוד מלבדו". או שהוא מאמין שאינו מאמין. כדי לגלות את סוד האהבה ילמד מסוד התורה – חסידות .

הבהרה: הרי גדלתי כל חיי במוסדות החילוניים ובאמת קיבלתי, אולי מהבית,  שלהיות אדם טוב זה חשוב (אך גם גוי יכול להיות טוב. השאלה מה עושה אותך יהודי, מה?) ובמשפחתי היו סבא של סבתא,  היה ראש ישיבה במוגולניצה, סבתא הייתה מורה לתנ"ך ומנהלת בית ספר, היו חלוצים ונהגו במסירות נפש. אבא מורה, אמא שימשה כמטפלת ואני שרתי בתלמוד ורה ונאמן כשרות. את מורי בבית הספר ובמכללה זכרתי לטובה.  כל מה שלימדוני  באמת אנשים טובים ונחמדים, למעט מורה אחת או שתיים שירדו עליי בשיעור. לא נורא סלחתי. אבל את אווירת הפחד שהייתה בהפסקות, מזל שהיה תמיד איזה חבר ששמר עליי. מכל מקום, לא באתי להיות נבל ברשות התורה ולא לעשות ממנה קרדום, אלא לתקן מה שצריך תיקון . שלא יהיה ביטול תורה וילמדו ערכי היהדות ברוח ישראל סבא.

לא שתהפכו משוגג למזיד. מאמין שדבריי אינם נופלים על אוזניים ערלות והשינוי יבוא במהרה שנאמר: באחרית הימים ישראל יעשו תשובה.

הרבי אומר שישראל כבר עשו תשובה וסבלם לאורך הגלות כבר כיפר בעדם אלא נשארה התשובה הפרטית שאינה צריכה לעכב כי היא כשריטה קלה על פצוע אנוש.

היהודי מהלך מחיל אל חיל והאיש הולך וגדל ונתתי מהלכים בין ההולכים.  עומדים אלו המלאכים, שכשם שנבראו הם שרויים תמיד באותה הדרגה. לכן עומדים בתפילה, בקדושה ב-18 ותקע בשופר (צופר) גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלותנו... חירות לקיום התורה ומצוותיה ודגל שהוא טלית ולא טלית שהיא דגל.

"הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל לאומים. כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה." (תהילים קי"ז)  ובקריאת שמע אומרים: ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,”... וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם ... אני ה' אלוקיכם... אמת..."

נכון, חשובה ההידברות בין חלקי העם, אך צריך יותר לחשוב ולעשות ופחות לדבר. הניגודים הם רק בחיצוניות. בפנימיות אנו מאוחדים באופן מופלא.

והניסיון הגדול להביט פנימה ולראות זאת, למרות שהאש תרד הפעם אצל נביאי הבעל (לא כמו אל אליהו בחורב) – צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אנו ממש על סף הגאולה. כל שנותר זה להכיר בזה ולהכריז יחי המלך המשיח

* לא תהיה מלחמת אחים חס וחלילה ולא מלחמת גוג ומגוג – חרב לא תעבור בארצך. ולא ימסרו עוד שטחים לגויים "היו לא תהיה.” רק הפחד מלהיפרד חס וחלילה  מה' אלוקינו.